עסקים חדשים, ובפרט חברות בתחילת דרכן, נוטים להסתמך בשלב הראשון על פרילנסרים ונותני שירותים חיצוניים: מפתחים, אנשי שיווק, מעצבים, אנשי מכירות, יועצים טכנולוגיים, וזאת מתוך רצון לגמישות, חיסכון בעלויות והימנעות מהתחייבויות ארוכות טווח.
עם זאת, התקשרות עם פרילנסרים, ללא הסכם מותאם, עלולה לחשוף את החברה לסיכונים משפטיים משמעותיים, ולעיתים אף חמורים יותר מאשר בהעסקת עובדים שכירים.
הטעות הנפוצה היא ההנחה שדי בכך שהצדדים הגדירו את ההתקשרות כעבודה אל מול “פרילנסר”, או בכך שהתשלום עבורו לא נעשה באמצעות תלושי שכר אלא כנגד חשבוניות, כדי לשלול יחסי עובד–מעביד. בפועל, הפסיקה בישראל בוחנת את מהות מערכת היחסים בפועל – ולא את הכותרת שניתנה לה. לאור האמור, במצבים מסוימים, פרילנסר שעבד לאורך זמן, בהיקף משמעותי ותחת כפיפות לארגון, עשוי לטעון בדיעבד כי התקיימו, בינו ובין החברה, יחסי עבודה לכל דבר ועניין.
הסכם התקשרות עם פרילנסרים הינו כלי משפטי מהותי שנועד להגדיר בבהירות את מערכת היחסים בין הצדדים, באופן ששומר על האינטרסים של החברה ומפחית את הסיכון לחשיפה עתידית שלה .
הסכם כזה מסדיר, בין היתר, את הנושאים הבאים:
- הגדרת מערכת היחסים – קביעה ברורה כי מדובר בנותן שירותים עצמאי, ללא יחסי עובד–מעביד, לצד התאמת יתר סעיפי ההסכם כך שישקפו הגדרה זו גם בפועל.
- אופן מתן השירותים – קביעת חופש פעולה מקצועי, היעדר כפיפות ארגונית, אפשרות למתן שירותים ללקוחות נוספים והיעדר בלעדיות, ככל שהדבר מתאים לאופי ההתקשרות. מאפיינים אלה נבחנים בפועל על-ידי בתי הדין לעבודה ומשמשים אינדיקציה מרכזית לאופי מערכת היחסים בין הצדדים.
- היקף השירותים ותמורה – קביעת תמורה כנגד חשבונית, ללא זכויות, הטבות או תשלומים המאפיינים יחסי עובד–מעביד כגון חופשה, מחלה או זכויות סוציאליות, תוך הבחנה ברורה בין תשלום עבור השירותים לבין החזרי הוצאות.
- ניהול זמן ואופן עבודה – הימנעות מקביעת מאפיינים המזוהים עם העסקת עובד, כגון שעות עבודה קבועות, דיווחי נוכחות או השתלבות מלאה במערך הארגוני, תוך הדגשת האחריות והעצמאות המקצועית של נותן השירותים.
- מיסוי וביטוח לאומי – קביעה כי נותן השירותים אחראי בעצמו על כל תשלומי המס, הביטוח הלאומי והביטוחים הנדרשים, וכי החברה אינה נושאת בחובות אלה.
- קניין רוחני – הסדרה ברורה של הבעלות בתוצרי השירותים שמוענקים על ידי הפרילנסר. בהיעדר קביעות מפורשות כי תוצרים אלה הינם קניינו הרוחני של החברה, יכולה להיווצר אי-ודאות משפטית שעלולה לסכן את זכויות החברה.
- סודיות והגבלות תחרות – שמירה על מידע עסקי וטכנולוגי והגבלות שימוש בו גם לאחר סיום ההתקשרות, במידה המותרת בדין.
- סיום ההתקשרות – מנגנון ברור, גמיש ומידתי, שאינו משקף יחסי עבודה ארוכי טווח או תלות.
הסיכון המרכזי בהתקשרות עם פרילנסרים אינו מתממש לרוב בזמן אמת, אלא מתגלה בדיעבד – עם סיום ההתקשרות, בעת מחלוקת, או כאשר הפרילנסר מבין שטענה לקיומם של יחסי עובד–מעביד עשויה להקנות לו זכויות כספיות משמעותיות. תביעה מסוג זה עלולה לכלול דרישות להפרשי שכר, שעות נוספות, זכויות סוציאליות, פיצויי פיטורים ולעיתים רכיבים נוספים – והכול באופן רטרואקטיבי, עבור תקופת ההתקשרות כולה.
מעבר לחשיפה הכספית, טענות מסוג זה נבחנות גם במסגרת בדיקות נאותות. משקיעים ורוכשים בוחנים האם החברה הסתמכה בפועל על פרילנסרים במתכונת הדומה להעסקת עובדים, והאם קיימת חשיפה להכרה ביחסי עבודה. היעדר הסכמים מותאמים, או הסתמכות על תבניות כלליות ולא מדויקות, עלולים להיחשב כ"דגל אדום" ולהשפיע לרעה על העסקה.
חשוב להדגיש: גם הסכם פרילנסרים מנוסח היטב אינו חסין לחלוטין. אם אופן העבודה בפועל סותר את ההסכם – ההסכם לא יעמוד לבדו. לכן, נדרש שילוב בין ניסוח משפטי נכון לבין יישום עסקי תואם.
משרדנו מלווה עסקים חדשים וחברות בצמיחה בהתקשרויות עם פרילנסרים ונותני שירותים, ומסייע בבניית הסכמים שמפחיתים חשיפה ומותאמים לאופן הפעילות בפועל. תכנון נכון בשלב מוקדם יכול לחסוך מחלוקות מורכבות ועלויות כבדות בהמשך – ולאפשר לעסק לצמוח עם בסיס יציב וברור.